לקוראים יהודים

הזמנה מכבדת

שלום, ידידים יקרים,

אנו כותבים בכבוד, בענווה, ובאהבה כנה.

האמונה הנוצרית מושרשת עמוקות בהיסטוריה ובכתבי הקודש של ישראל. ישוע היה יהודי. אמו, שליחיו, ותלמידיו הראשונים היו יהודים. כתבי הקודש שקרא ולימד היו התורה, הנביאים, והתהלים.

אנו גם מכירים בצער בכך שקהילות יהודיות סבלו מבוז, מכפייה, ומאלימות מצד אנשים שפעלו בשם הנצרות. מעשים כאלה סותרים את תורתו של ישוע ואינם ניתנים להצדקה על ידי הבשורה.

אין להאשים לעולם את העם היהודי בכללותו במותו של ישוע. הבשורה מלמדת שהוא נתן את חייו מרצונו, משום שכל האנושות זקוקה לסליחה ולפיוס עם האלוהים.

מטרתנו אינה לפגוע בזהות היהודית או להעמיד פנים שאין הבדלים משמעותיים בין היהדות לנצרות. אנו פשוט מזמינים אתכם להתבונן בישוע כפי שהוא מוצג בבשורה, ולשאול האם ייתכן שהוא המשיח המובטח בכתבי הקודש של ישראל.

ישוע אמר:

ישוע בתוך סיפורה של ישראל

אי אפשר להבין את ישוע בנפרד מאלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הוא אישר את הצהרת האמונה המרכזית של ישראל:

הוא לימד שהמצוות הגדולות ביותר הן לאהוב את האלוהים בכל לבנו ולאהוב את רענו כמונו. הוא לא הציג את עצמו כאויב התורה או הנביאים. ישוע אמר:

נוצרים מאמינים שישוע מוליך את סיפורה ותקוותה של ישראל אל מימושם. הבשורה קמה בתוך ישראל בטרם יצאה אל האומות. ישוע עצמו אמר:

לפיכך, אין לנוצרים מבין הגויים כל סיבה לדבר בגאווה כלפי העם היהודי. קיבלנו את כתבי הקודש, את ההבטחות, ואת המשיח באמצעות ישראל.

מדוע נוצרים מאמינים שהוא המשיח

כתבי הקודש העבריים מביעים תקווה לישועת האלוהים: שליט צדיק מזרע דוד, מלך עניו, עבד המביא משפט, ועתיד שבו האומות מבקשות את אלוהי ישראל.

ישעיהו כתב:

זכריה דיבר על מלך עניו:

נוצרים וקוראים יהודים אינם מפרשים כל קטע משיחי באותו האופן. יש להכיר בהבדל זה בכנות. נוצרים קוראים כתובים אלה לאור חייו, תורתו, מותו ותחייתו של ישוע. אנו מאמינים שתקוותה של ישראל למלך, לעבד, לגואל, ולמקור ברכה לאומות — מתאחדת בו.

אחד ההבדלים העמוקים ביותר נוגע לעבד הסובל המתואר בישעיהו:

פרשנים יהודים הבינו לעיתים קרובות את העבד הזה כישראל או כנאמנים שבתוך ישראל. נוצרים מאמינים שישוע מגלם וממלא באופן אישי קטע זה באמצעות סבלו.

מותו לא היה הסוף. תלמידיו הראשונים הכריזו שהאלוהים הקימו מן המתים. הם הבינו את תחייתו כאישור האלוהים לכך שהוא המשיח והאדון. פאולוס סיכם את בשורתם:

נוצרים מאמינים אפוא שישוע בא תחילה בענווה, נתן את חייו בעד החטאים, וקם מן המתים. אנו מצפים למימוש המלא של מלכות האלוהים.

הברית החדשה ותקוותה של ישראל

באמצעות ירמיהו, האלוהים הבטיח:

הבטחה זו אינה עוינת כלפי ישראל או מצוות האלוהים. היא מדברת על סליחה, לבבות מחודשים, וקשר משוקם עם האלוהים. בסעודתו האחרונה עם תלמידיו, ישוע אמר:

נוצרים מאמינים שבאמצעות מותו ותחייתו, ישוע פתח את הברית החדשה המובטחת. באמצעותו, האלוהים מציע סליחה, פיוס, את רוחו, ותקוות התחייה וחיי הנצח.

בשורה זו החלה בקרב תלמידיו היהודים של ישוע ולאחר מכן התפשטה אל האומות. פאולוס הזהיר את המאמינים מבין הגויים לבל יתגאו לעולם:

הוא גם כתב:

לא משנה מה מאמינים הנוצרים על עתידה של ישראל, אין מקום באמונה הנוצרית לאנטישמיות, לבוז, או לגאווה רוחנית. על המאמינים מבין הגויים להשיב בהכרת תודה ובענווה.

התבוננו בישוע

ידיד יקר,

איננו מבקשים מכם להתעלם מן ההיסטוריה, להשתיק שאלות קשות, או להתייחס להבדלים המשמעותיים כאילו אינם חשובים. אנו מזמינים אתכם לבחון את ישוע בכנות.

קראו את דבריו. הרהרו בחייו בתוך סיפורה של ישראל. שימו לב לחמלתו, לסמכותו, לסבלו, ולעדות שקם מן המתים. שאלו האם ייתכן שהוא זה שעליו כתבו משה והנביאים. אחד מתלמידיו היהודים הראשונים אמר:

תוכלו להתחיל בבשורת מתי, המקשרת לעיתים קרובות בין ישוע לכתבי הקודש של ישראל, או בבשורת יוחנן, המתמקדת לעומק בזהותו. תוכלו גם לקרוא לצידן:

• ישעיהו 9:1–7
• ישעיהו 11:1–10
• ישעיהו 52:13–53:12
• ירמיהו 31:31–34
• מיכה 5:2–5
• זכריה 9:9
• תהלים 16
• תהלים 22

קטעים אלה מתפרשים באופן שונה, ולא כל שאלה היא פשוטה. ההזמנה אינה לכפות מסקנה, אלא לבקש את האלוהים בכנות ולהתבונן בעדות המלאה הנוגעת לישוע.

האלוהים אמר באמצעות ירמיהו:

שאלוהי אברהם, יצחק ויעקב ידריך את כולנו באמת, ברחמים, בענווה ובשלום. שיעזור לנו לשוב מן החטא, לאהוב את רעינו, ולהכיר בעבודתו.