האלוהים ברא את האנושות לחיים עמו — להכיר אותו, לאהוב אותו, לחיות בנוכחותו, ולשתף בטובו.
החטא הביא מוות
אך באמצעות אי-צייתנותו של אדם, החטא נכנס לסיפור האנושי, והמוות בא באמצעות החטא:
"על כן, כמו שעל ידי אדם אחד נכנס החטא לעולם, ועל ידי החטא בא המוות." — רומים 5:12
"כי כולם חטאו." — רומים 3:23
החטא אינו רק חולשה או חוסר שלמות. הוא פנייה מן האלוהים, מסמכותו, מטובו, ומחייו. משום שהאלוהים קדוש, אין להתייחס לחטא כאילו הוא חסר משמעות:
"האלוהים הוא אור, ואין בו כל חושך." — יוחנן א׳ 1:5
החטא מביא אשמה, ניתוק מהאלוהים, ומוות:
"כי שכר החטא הוא מוות." — רומים 6:23
לאן הצביעו הקורבנות
תחת תורת משה, הקורבנות לימדו את ישראל שהחטא הוא חמור משום שהחטא מביא מוות. משום שהדם מייצג חיים בכתבי הקודש, הדם ניתן בהקשר לכפרה:
"כי נפש הבשר בדם היא… כי הדם הוא בנפש יכפר." — ויקרא 17:11
המסר של הקורבנות היה ברור: החטא עולה בחיים. חיים ניתנו לפני האלוהים כדי שסליחה תוכל להתקבל.
אך קורבנות הבהמות לא היו התשובה הסופית. הם לימדו את הצורך בכפרה והצביעו קדימה אל המשיח:
"כי התורה… יש לה רק צל הטובות העתידות." — עברים 10:1
"כי דם פרים ושעירים לא יוכל להסיר חטאים." — עברים 10:4
הקורבנות היו צללים. המשיח הוא המציאות.
"הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם!" — יוחנן 1:29
ישוע לא הקריב את חייה של בהמה. הוא נתן את חייו שלו בעדנו, פעם אחת ולתמיד:
"אנו מקודשים על ידי הקרבת גופו של ישוע המשיח פעם אחת ולתמיד." — עברים 10:10
הוא נשא את חטאינו
הצלב מתחיל באהבת האלוהים:
"בעודנו חוטאים, המשיח מת בעדנו." — רומים 5:8
ישוע לא מת בעד אנשים שהפכו את עצמם ראויים. הוא מת בעד חוטאים, ונשא בעצמו את חטאינו:
"הוא עצמו נשא את חטאינו בגופו על העץ." — פטרוס א׳ 2:24
"גם המשיח סבל בעד חטאים פעם אחת, הצדיק בעד הרשעים… למען יביא אותנו אל האלוהים." — פטרוס א׳ 3:18
בצלב, האלוהים לא התעלם מן החטא, והוא לא נטש את החוטאים. החטא נשפט. רחמים ניתנו. ישוע מת כדי שחוטאים יוכלו להיסלח, להתקרב אל האלוהים, ולהתקבל כילדיו.
בחלק 2, תוכלו לחקור לעומק רב יותר מדוע החטא מביא מוות, לאן הצביעו הקורבנות, כיצד ישוע נשא את חטאינו, וכיצד מותו פתח את הדרך חזרה אל האלוהים.