המוות לא יכול היה להחזיק בו
ישוע לא נשאר בקבר. אילו מת ונשאר מת, המסר הנוצרי היה ריק:
"ואם המשיח לא קם, ריקה אמונתכם." — קורינתים א׳ 15:17
אך כתבי הקודש אומרים:
"והאלוהים הקימו." — מעשי השליחים 2:24
המוות לא יכול היה להחזיק בו. התחייה הראתה שישוע לא הובס. המוות נוצח, והוא חי ומולך כאדון.
"אשר נמסר בעד פשעינו, וקם לזכותנו." — רומים 4:25
מותו טיפל בחטאינו, ותחייתו הראתה שעבודתו המושיעה הייתה מנצחת. משום שישוע קם, למוות אין עוד את המילה האחרונה. באמצעות תחייתו, האלוהים נתן לנו:
"תקווה חיה באמצעות תחיית ישוע המשיח מן המתים." — פטרוס א׳ 1:3
התחייה אינה רק דבר שאנו מביטים בו אחורה. היא משנה את חייו של כל מי ששייך למשיח.
מאוחדים עם מותו ותחייתו
הבוטחים בישוע אינם רק נסלחים; הם מתאחדים עמו. אמונה בישוע אינה רק האמנה שדבר מה קרה בעבר הרחוק. אמונה פירושה לבטוח במשיח ולהשתייך לו. לכן כתבי הקודש מדברים על מאמינים המשתתפים במותו ובתחייתו:
"האדם הישן שבנו נצלב עמו." — רומים 6:6
"ואם מתנו עם המשיח, מאמינים אנו כי גם נחיה עמו." — רומים 6:8
כאשר אנו שייכים למשיח, מותו הופך למותנו לחטא, ותחייתו הופכת לחיינו החדשים לפני האלוהים:
"חשבו את עצמכם מתים לחטא, אך חיים לאלוהים במשיח ישוע." — רומים 6:11
ישוע לא מת רק כדי לסלוח על עברנו. הוא קם כדי לתת לנו חיים חדשים — חיים האוהבים את האלוהים, שבים מן החטא, והולכים אחרי ישוע. פאולוס סיכם את הבשורה כך:
"המשיח מת בעד חטאינו… והוא קם ביום השלישי." — קורינתים א׳ 15:3–4
בחלק 2, תוכלו לחקור באופן מלא יותר כיצד ישוע מושיע את הבוטחים בו, כיצד תחייתו ניצחה את המוות, וכיצד השייכים לו מתים וקמים עמו לחיים חדשים.