הזמנה מכבדת
ידידים יקרים,
אנו כותבים בכבוד, בכנות ובאהבה.
המסורות הבודהיסטיות מגוונות, אך רבים מן הבודהיסטים חולקים דאגה כנה לסבל, לחמלה, לשליטה עצמית, ולשלום.
איננו כותבים כדי ללעוג לאמונות כנות או לתרגול רוחני. אנו פשוט מזמינים אתכם להתבונן בישוע המשיח כפי שהוא מתגלה בבשורה. ישוע אמר:
"בואו אלי כל העמלים והטעונים, ואני אניח לכם."
ישוע והסבל האנושי
הסבל נוגע בכל חיים אנושיים. אנו חווים מחלה, אובדן, עוול, בדידות, פחד, הזדקנות, ומוות. גם כאשר החיים נראים שלווים, הלב עשוי עדיין לשאת יגון, אשמה, כעס, או חוסר ודאות.
המקרא אינו מעמיד פנים שהסבל הוא דבר פשוט. ישוע עצמו חווה דחייה, בגידה, יגון, כאב פיזי, ומוות. כאשר ידידו לעזר מת, ישוע עמד לצד המתאבלים.
"ויבך ישוע."
ישוע לא הביט בסבל מרחוק. הוא נכנס לתוכו.
הוא גם הראה חמלה עמוקה כלפי אחרים. הוא קיבל בברכה את הדחויים, נגע בחולים, האכיל את הרעבים, ניחם את המתאבלים, סלח לחוטאים, ונהג בכבוד באנשים נשכחים.
"וירא את ההמונים ויהמו רחמיו עליהם."
ישוע לא רק לימד על חמלה. הוא חי אותה. נוצרים מאמינים שבו אנו רואים את לב האלוהים המושט אל האנושות הסובלת.
יותר ממורה
אנשים רבים מעריצים את ישוע כמורה חכם וחומל. אך ישוע תיאר את עצמו כיותר ממדריך רוחני אחד מבין רבים. הוא אמר:
"אני הדרך והאמת והחיים; איש לא יבוא אל האב אלא דרכי."
הוא לא רק הציע דרך. הוא הזמין אנשים לבוא ישירות אליו, לבטוח בו, וללכת אחריו. הוא סלח על חטאים, קרא לאנשים אל חיים חדשים, והבטיח חיי נצח למאמינים בו. הוא גם אמר:
"אני אור העולם; ההולך אחרי לא יתהלך בחושך, כי אור החיים יהיה לו."
הבשורה מזמינה אותנו אפוא לשאול שאלה חשובה: האם ישוע הוא רק מורה חכם, או שהוא באמת זה שמביא אותנו אל האלוהים?
סליחה וחיים חדשים
כולנו יודעים שלמעשינו יש חשיבות. בחירותינו משפיעות על לבנו ועל חייהם של אחרים. מילים ומעשים פוגעניים אינם יכולים פשוט להיחשב כאילו לא קרו מעולם.
הבשורה מלמדת שהצורך העמוק ביותר שלנו אינו רק שלווה פנימית. אנו זקוקים לסליחה ולפיוס עם האלוהים שברא אותנו. מעשים טובים חשובים, אך הם אינם יכולים לבטל את העבר או לטהר את המצפון לגמרי.
לכן ישוע בא — לא רק כדי ללמד אותנו, אלא כדי לתת את חייו בעדנו.
"הוא עצמו נשא את חטאינו בגופו על העץ, למען נמות לחטא ונחיה לצדקה."
באמצעות מותו, ישוע נשא את חטאינו. באמצעות תחייתו, הוא פתח את הדרך לסליחה ולחיים חדשים.
סליחה זו אינה דבר שאנו זוכים בו באמצעות הישג רוחני. היא מתנת חסד המתקבלת באמצעות תשובה ואמונה.
חסד אין פירושו שמעשינו כבר אינם חשובים. הנוהים אחרי ישוע נקראים לסלוח, להראות רחמים, לשוב מן האנוכיות, ולגדול בקדושה ובאהבה. אך איננו מצייתים כדי לשכנע את האלוהים לאהוב אותנו.
"אנחנו אוהבים, כי הוא אהב אותנו ראשון."
ישוע מציע יותר משלווה זמנית או שיפור אישי. הוא מציע חיים חדשים עם האלוהים.
תקווה מעבר למוות
המסורות הבודהיסטיות מהרהרות לעומק במוות, בלידה מחדש, ובשחרור. הבשורה מציגה תקווה שונה: תחייה.
ישוע נכנס אל המוות וקם מן הקבר. תלמידיו הכריזו שהאלוהים הקימו מן המתים. ישוע אמר:
"אני התחייה והחיים; המאמין בי, גם כי ימות, יחיה."
התקווה הנוצרית אינה היעלמות קיומנו האישי. היא חיי נצח עם האלוהים ותחיית האדם השלם בבריאה מחודשת. כתבי הקודש מבטיחים עתיד שבו האלוהים:
"ימחה כל דמעה מעיניהם; ולא יהיה עוד מוות… ולא אבל, ולא זעקה, ולא כאב עוד."
הבשורה אינה מבטיחה שנימלט מכל סבל עכשיו. היא מבטיחה שהסבל והמוות לא יגידו את המילה האחרונה.
התבוננו בישוע
ידיד יקר,
אנו מזמינים אתכם לקרוא את הבשורה ולהתבונן בישוע בעצמכם. שימו לב כיצד הוא נוהג בסובלים, באשמים, בדחויים, ובנשכחים. הקשיבו לדבריו.
הרהרו מדוע סלח על חטאים, מדוע הזמין אנשים לבוא ישירות אליו, מדוע נתן את חייו, ומדוע תלמידיו הכריזו שקם מן המתים.
תוכלו להתחיל בבשורת לוקס, המקדישה תשומת לב מיוחדת לחמלה, לסליחה, לתפילה, ולאלה שהחברה נוטה להתעלם מהם. תוכלו גם לקרוא את בשורת יוחנן, המתמקדת לעומק בזהותו של ישוע ובהבטחתו לחיי נצח.
בקשו מן הבורא להדריך אתכם אל האמת. ישוע אמר:
"בקשו ותמצאו; דפקו ויפתח לכם."
זוהי אינה הזמנה לבוז למשפחתכם, לתרבותכם, או לשכניכם. זוהי הזמנה להתבונן בישוע בכנות ולהשיב על פי מצפונכם לפני האלוהים.
שהאלוהים החי ידריך את כולנו באמת, בענווה, בחמלה ובאהבה. שלומו של המשיח יפגוש אותנו בסבל, שחסדו יביא סליחה, ותחייתו תמלא אותנו בתקווה.